נחיתה רכה


אחרי מסעות כל כך משמעותיים מרתקים ונפלאים להודו ומרוקו עם נשים מדהימות שעשו את המסע הזה איתי... הגיע הזמן לנחות, להאט, להכיל, להבין משהו מכל זה, לחבק את החיים.

דברים שאני רושמת לעצמי לזכור: •הרבה דברים טובים קורים מחוץ לחדשות ולמידעים שמוסרים לנו. (אלו טיבם של חדשות, ושל מכירות, נוגעים בפחדים שלנו, ומגבירים..) הגיע הזמן לעשות ההיפך.. חשוב ורצוי לאתר את הדברים הטובים שהחיים מזמנים לנו, ולא רק כשיוצאים למסע מתוזמן ומאורגן. זה לא פשוט לנתק או להחליש את קולות ההיסטריה המשודרות, אם ברשתות ואם החברים הדודים והשכנים.  בעיני, מאתגר יותר להיאחז בטוב הקיים ולהגדיל את הנוכחות שלו בחיינו. אני יודעת, כבר אני שומעת את כל הסכנות המתלוות לכך, זה לא מציאותי, טומנת ראשך בחול וכו'. ואני אומרת אני מאותגרת בדיוק כמו כל אחד אחר, הכי קל להתלוות ולהיגרר לאנרגיה הזאת המתישה אותנו, אני מקטינה ומחלישה את קולות החושך האין והלא.. מחפשת את הטוב גם את זה חבוי כמחט בערימת שחת... •מסעות חיצוניים יכולים לחבר אותך טוב יותר לעצמך.. לצאת מהשגרה, מהמוכר, לפגוש את ההתנהלות שלך במקומות חדשים ואנשים שלא הכרת.. אבל לא רק לחבר, הם עשויים להכיר לך את עצמך מחדש, לרענן את הזיכרון שנחלש עקב פעילות אוטומטית המתקיימת באיזור הנוחות שלך. •באופן אישי, זה החזיר לי את האמון בעולם בחוץ, בבני אדם.. יש המוני בני אדם טובים (כמו שאת ואתה מעידים על עצמך), והם נמצאים בכל מיני מקומות בפלנטה הזאת, אפילו כאן במדינה שלנו.

זה מזכיר לי את סיפור שסיפר ויאן דייר, הוא סיפר שהוא התהלך לאורך החוף, ומישהי ראתה אותו ואמרה לו שהם עומדים לעבור לגור בשכונה הזאת.. איך האנשים בשכונה הזאת? והוא שאל בחזרה.. מהמקום שבאת איך היו האנשים? והיא השיבה לו.. אנשים קטנים, רכלנים, לא היו קשרים טובים בין האנשים.. אז הוא ענה לה.. גם כאן האנשים פחות או יותר כפי שתיארת.. יום למחרת נפגש עם אדם אחר שאמר לו גם כן שהוא ומשפחתו עומדים לעבור לשכונההיכן שהוא גר,אם הוא יכול לתאר קצת את החיים כאן, איך האנשים? לשאלתו של ויאן דייר איך האנשים מהמקום בו הגעת הוא השיב, אנשים נהדרים, עם לב פתוח, מחייכים אומרים שלום, מתעניינים.. אז וייאן דייר ענה, זה פחות או יותר מה שתמצא כשתגיע לכאן.. אתה אינך רואה את העולם כפי שהוא, אתה רואה את העולם כמו שאתה.. עד כאן בינתיים,

נכתב באהבה

גילה