אלימות חבוייה במשפחה

הפעם אני רוצה לכתוב על אלימות במשפחה..אבל לא כזאת ששומעים עליה ויודעים עליה מספיק.

אלימות המובילה לרצח אופי, רמיסת האדם החי לצידך (האשה שלצידו) ולהפוך אותה לאדם מפוחד, מבולבל חסר אמון בעצמו, מבוהל, כזו ההולכת בין הטיפות כפופה מספיק, עד השלב הבא בו תצטמצם עוד ועוד, ותעשה הכל כדי לא להיראות או להשמע,. היא תרגיש אשמה ותנסה לרצות להיות בשקט להפוך לבלתי נראית.

 לעיתים האלימות היא בוז שותק, לעיתים היא בוטות מילולית, התעמרות החוזרת על עצמה.

כשנודע היום שהולכים להקצות משאבים כספיים לנושא אלימות במשפחה, כמובן שזה עורר תחושה שמשהו זז בהבנה שיש נשים חסרות ישע ממש מול גברים אלימים. המקרה "הקל" לאתור הוא מול אנשים המתעללים בנשים שלהם והם גם אלימים בחוץ. אותם אפשר לזהות ואולי אף לעצור בזמן.. למרות שגם כאן יש עוד דרך רבה לסייע ולהגן אם בחקיקה ואם מתן יפוי כוח לאנשי מקצוע להיות מעורבים יותר בסיוע מקדים..

 בעיני המקרים הקשים לא פחות, ובמובנים מסויימים אף יותר, הם המקרים של המשפחות הנראות מתפקדות בחוץ. הם בעלי מקצועות חופשיים או בעלי עסקים מצליחים מאוד, במעמד סוציו אקונומי גבוה, יש להם בתים מרשימים, אך מה שקורה בתוך הבית מבהיל.

אלימות היא אלימות היא אלימות, ולא משנה באיזה אופן היא קונה צורה בין הקירות.

אני כותבת את הפוסט הזה, לא בגלל שאני מגלה משהו חדש לעולם, אלא על מנת לחבק ולזכור את הנשים המקבלות מכות מסוגים שונים בבית שהן חיות בו, לרוב עם הילדים. שמה קצת קול במקום בו הן שותקות ומסתירות. ודווקא עכשיו לקראת סוף השבוע רוצה לתת להן חיבוק ולהגיד להן, שומעת את צעקתכן השותקת, אתן לא לבד.

אם יש לכן/ם משהי בסביבתכם שאתן/ם יודעות/ים או שיש לכן חשש, שהן סובלות בדרך זו או אחרת הרימו טלפון, תדפקו בדלת שלהן, תחייכו אליהן, תחבקו, אולי תביאו פרח תתנו להן להבין בדרך המתאימה לכם.. שהן לא לבד, שיש פרצה בחומת השתיקה והפחד, ומהפרצה הזאת יכולה לצמוח תקווה.

סוף שבוע טוב

נכתב באהבה

גילה